השפעות הקורונה על הרגולציות בארץ ובעולם

רגולציות נועדו לעשות סדר בעולם. לשמור על האינטרס הציבורי, לשמור על יציבות השוק, לעודד תחרות ושוק חופשי ולפעמים גם להגביל תחרות על מנת להגן על אינטרסים מסוימים. בוודאי יש מי שקורא את השורות הנ“ל וכבר מתחיל להרגיש שלא בנוח, לפחות לא עם הטענה שהן שומרות על האינטרס הציבורי.

 במקרים רבים רגולציות מקודמות על ידי לוביסטים למיניהם ונועדו בסופו של דבר לשרת את האינטרסים הכלכליים של בעלי ההון – עשירי העולם והתאגידים הכוחניים אשר יכולים להרשות לעצמם להעסיק את אותם הלוביסטים. הדוגמה הכי טובה לכך היא הרגולציות בתחום הסלולר אשר נועדו לשמור על בריאות הציבור ובפועל הן מעניקות הגנה, חסינות ולגיטימציה לאלו אשר יתכן וממיטים עלינו אסון בריאותי שמגמד כל מגפה שהכרנו. אך לא רק בתחום הסלולר, כל תאגיד חזק וכל ענף מחזיק בלוביסטים המקדמים את האינטרסים שלהם, לא רק הגופים הפיננסיים. בארצות הברית לדוגמה אלו יכולים להיות תעשייני הנפט או איגוד הרובאים (אשר דווקא מעוניינים בהסרת רגולציות).

לפעמים מאחורי הרגולציות ישנן גם כוונות טובות אבל בפועל הן מחמיצות את המטרה ועלולות להביא לתוצאות הפוכות.

אבל מה שברור לכולם, ולפחות עליו אין ויכוח, הוא שהרגולציות משתנות עם השנים. טכנולוגיות משתנות, כלכלות משתנות, יחסי הכוחות הפוליטיים והעסקים משתנים וכך גם משתנות להן הרגולציות. לעתים הן הופכות להיות יותר נוקשות ולעתים יותר מקלות. למעשה יש כאן עניין של תפיסות עולם. ישנם אנשים המאמצים קו אידאולוגי אשר מאמין כי כוחות השוק יביאו להחלטות הכי טובות, וישנם אנשים המאמינים כי על הממשלה להתערב, לכוון ולשלוט בעזרת רגולציות.

בסופו של דבר רגולציות קיימות והן משתנות בתהליך אבולוציוני אטי – קובעי המדיניות מציבים מטרה, קובעים רגולציות שנועדו לקדם את אותה המטרה ולאחר מספר שנים ישנה בחינה מחודשת בה אנו שואלים את עצמינו האם הרגולציה השיגה את המטרה. יתכן גם שבחלוף השנים נזנח את המטרה.

רגולציות במצבי משבר

אחד הדברים שיכולים להביא לשינוי ברגולציות הוא מצבי משבר. כגודל המשבר, כך השינויים יכולים להיות יותר גדולים ודרמטיים ואף לשנות מגמות קיימות כפי שמייד נראה. ולא רק שמצבי משבר מביאים לשינוי רגולציות, הם גם עשויים לעשות זאת בצורה מואצת. נוכל לבחון זאת באמצעות הסתכלות על המשבר הכלכלי של 2008, משבר הסאב פריים.

משבר הסאב פריים היה מקרה שבו מדיניות חסרת אחריות של הבנקים בארצות הברית השפיע על העולם כולו. הבנקים העניקו משכנתאות לרכישת דירה ללא מקדמות ובקלות רבה מידי. אנשים אשר יכולת ההחזר שלהם הייתה מוטלת בספק קיבלו משכנתאות. בסופו של דבר הכל התפוצץ והביא למשבר כלכלי עולמי.

משבר הסאב פריים חשף בעייתיות גדולה בשוק ההון והוא הביא להחרפת הרגולציות, הכל במטרה לתקן את הכללים אשר התגלו בעקבות המשבר.

משבר הסאב פריים עורר גלים בכל רחבי העולם וגם כאן אצלנו בישראל. המשבר חשף חולשות בשוק האג“ח ומשרד האוצר מינה וועדה (ועדת חודק) על מנת לבחון את הנושא ולקבוע המלצות אשר אומצו על ידי משרד האוצר.

בניגוד למשבר של 2008, משבר הקורונה הוא אינו תוצאה של התנהגות לא אחראית בשוק ההון, אך בהחלט שוק ההון הוא אחד מהקורבנות של המשבר (אך גם בעזרת שימוש מושכל בשוק ההון נוכל לצאת מהמשבר).

כמו במשבר הסאב פריים של 2008, גם משבר הקורונה הביא להקשחה מיידית של רגולציות, אך לא בתחום שוק ההון אלא בתחום הבריאות ואנו אף צפויים לעוד רגולציות בתחום ניהול הסיכונים. אך דווקא בשוק ההון אנו צפויים, וכבר התחלנו לראות ניצנים ראשונים, למגמות הפוכות של הקלות ברגולציות.

משבר הקורונה פגע קשות בפעילות הכלכלית. הוא הוציא עובדים רבים לחופשה ללא תשלום ואף פיטורין, והביא קיפאון ושיתוק כמעט לכל ענפי המשק. בענפים מסוימים אפשר להגיד קיפאון מוחלט. ענפים מסוימים חוו פריחה כלכלית דווקא בתקופת הקורונה, כמו הסופרמרקטים, אך בטווח הארוך הירידה בכלכלה תפגע גם בהם.

המטרה של כל ממשלה היא להחזיר את המצב לקדמותו עד כמה שאפשר וזה נעשה באמצעות מתן תמריצים שונים, כמו למשל בארץ מענקים עבור עובדים שיוחזרו לעבודה, בגרמניה מענקים לרוכשי הרכב…  אך גם באמצעות הקלות רגולציה אשר יכולות לעודד ולהמריץ את הפעילות הכלכלית.

דוגמה בולטת לכך אנו יכולים לראות בהחלטות של רשות שוק ההון אשר נקטה בצעדים לעידוד נזילות והקפיאה באופן זמני רגולציות בתחום האג“ח. בהמשך ההקלות הזמניות יכולות להביא לשינוי חקיקה. אך שימו לב לנקודה מעניינת; זוכרים שדיברנו קודם על ועדת חודק בהקשר של המשבר הקודם? ובכן הרגולציות שבוטלו הן בדיוק הרגולציות שהומלצו על ידי הוועדה בשעתה.

החלטות רשות שוק ההון היא רק דוגמה אחת, אבל כבר עכשיו ברור לרבים בקרב מקבלי ההחלטות שיש להוביל צעדי דה-רגולציה משמעותיים על מנת לעודד את הכלכלה ועל מנת לעודד השקעות בענפים שספגו את עיקר הנזק.

רגולציות וברוקרטיה הם שני מושגים שתמיד נזכיר באותה הנשימה. משבר הקורונה שהעמיד אותנו בפני מצבים בלתי אפשריים גרם לשלטונות לעשות לנו כל מיני ”וויתורים“ אשר אפשרו לחיים להתנהל עם פחות טפסים, פחות התייצבות בלשכות ממשלתיות, פחות פרוצדורות של חידושי רישיון וכו‘. בתוקף הנסיבות הרשויות נדרשו לגלות יעילות ולהסיר חסמים בירוקרטים. עתה כאשר ”הגבול נפרץ“ וכולנו נוכחנו לדעת שלא נפלו השמיים, יתכן שעשינו צעד משמעותי בשינוי צורת המחשבה הנחוץ לצורך בלימת הבירוקרטיה.

רגולציה עולה לנו כסף

עד עכשיו דיברנו על הרגולציה ככלי אשר בעזרתו ניתן לכוון את הכלכלה ושוק ההון, אך התעלמנו מעובדה אחת קטנה ודי יקרה – רגולציה עולה לנו כסף, הרבה כסף. על מנת לקיים את הרגולציה יש לנו צורך בגופים רגולטוריים, אכיפה וכוח אדם. ועם אינספור משרדי ממשלה ישנן גם אינספור רגולציות בתחומים שונים ובסופו של דבר מדובר בהוצאות אדירות.

לפני מספר שנים נשמע קול זעקה מבעלי העסקים והם החלו בשתדלנות למען דה רגולציה. בשנת 2016 נקבעו בישראל 95 רגולציות חדשות, ובשנה שאחריה עלינו כבר ל 132 רגולציות חדשות שהצטרפו אל הרגולציות הקיימות, ובמקרים רבים גם סתרו אחת את השנייה. איגוד לשכות המסחר מיהר להציג עבודת מחקר שטענה כי הרגולציות גורמות לאבדן תמ“ג בסך 27 מיליארד דולר. בשנת 2018 התגבשה תכנית עבודה במשרד ראש הממשלה אשר נועדה לצמצם רגולציות במטרה לחסוך סכום אשר חושב והוערך בכ 1.5 מיליארד שקל בשנה.

כפי שאתם רואים תהליכי הדה רגולציה והסרת החסמים הבירוקרטיים החלו עוד לפני משבר הקורונה, אך כמו הרבה מגמות אחרות המשבר האיץ אותם. היתכן שמצבי משבר מאלצים את מקבלי ההחלטות פשוט לעבוד ביעילות?!

אך לא הכל ורוד. תהליכי הסרת החסמים הבירוקרטיים נעשים היום בשותפות עם התאגידים החזקים במשק. מבחינת שיקום הכלכלה זה יכול להביא לתוצאות טובות, אך מי יגן על הציבור מהאינטרסים של התאגידים? נראה שאנו שוב נותנים לחתול לשמור על השמנת.

ומה קורה בעולם

גם באיחוד האירופי אנו רואים מגמות דומות. למשל המערכת הבנקאית נאבקת לאחרונה עם יישום של רגולציות חדשות ושינויי מדיניות אשר נקבעו בוועדת בזל (הכוונה לרגולציות טרום קורונה). אך התמודדות עם משבר הקורונה לצד יישום השינויים הרגולטוריים הם כבר איום על יציבותם הפיננסית של הבנקים, לפחות לפי טענות הבנקים והלוביסטים שלהם.

מדינות האיחוד האירופי נזקקות לעזרת הבנקים ומצפים מהם לתת הלוואות על מנת לאפשר את שיקום הכלכלה, וכך הבנקים זכו בוויתורים שונים בעניינים רגולטוריים או לפחות דחייה.

למעשה בכל העולם המוסדות הרגולטוריים נמצאים בבעיות דומות. בארצות הברית הסגר הביא לשיווק של המוסדות הרגולטוריים ולא אפשר להם למלא את המשימות שבאחריותם – הסגר היקשה על הרגולטורים לבצע בחינות וחקירות ומודל העבודה מהבית לא תפס אותם מוכנים. הם נתקלו בקשיים רבים בגישה למידע.

לא רק שהרגולטורים התקשו לאכוף רגולציות קיימות בגלל המשבר. עצם קיום המשבר גם שינה את סדרי העדיפויות, רגולציות מסוימות נחשבו לדחופות יותר ואחרות פחות.

במקביל הם נתקלו בבעיות זהות לאלו של האיחוד האירופאי – מוסדות פיננסיים התקשו ליישם רגולציות טרום קורונה.

מוקדם מידי לקבוע מה יהיו ההשלכות מכיוון שהמשבר הרגולטורי עדיין נמצא בעיצומו, אך ללא ספק עצם המשבר מוכיח כי יש צורך בשינויים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *